הסיפור שלי

הייתי עסוקה בלשרוד, בלנסות להיות מי שאחרים רוצים שאהיה.

לא להפריע.

תמיד כאב לי לראות עוול ושקר כלפי אחרים - זה שרף לי בלב.

אבל כשזה נגע בי? לא תמיד ידעתי. וכשעלתה בי המחשבה שזה מה שעושים לי - שתקתי.

חיכיתי שמישהו ישכיל להבין.

שנגרמה פה טעות.

שנעשה פה עוול.

ובסוף הבנתי - אני זו שצריכה לדבר. ולספר.

בין ההישרדות והשברים מצאתי את הכוח לתת לעצמי קול.

לתת לעצמי כיוון.

לעמוד על מי שאני.

אני גם אומנית.

יוצרת.

כותבת.

מציירת.

האומנות שלי היא הדרך שלי להוציא החוצה את מה שעברתי.

להפוך כאב לכוח.

להפוך סיפור אישי ליצירה.

אני לומדת כל הזמן.

בעיקר מהחיים עצמם.

למדתי הנדסאי מחשבים במכללת רופין.

הפקה ותחקירים למדיה במכללה לתקשורת, עם תסריט דוקומנטרי שזכה להערכה.

ביו-אנרגיה רפואית, כדי לעזור לאחרים.

הוצאתי רישיון תיווך.

חקרתי דתות, תרבויות, אמנות, יהדות.

גם יצרתי והבעתי את עצמי בדרכים אחרות.

הייתי דוגמנית ושחקנית.

השתתפתי בסרט אמריקאי.

גילמתי דמות בסיפור במגזין “לאשה”.

הופעתי בהפקות אופנה ובמגזינים.

זו הייתה חוויה שנתנה לי אומץ לחשוף גם את החלקים הפגיעים שבי.

אחד הרגעים שהכי עיצבו אותי היה כשעזבתי תיכון באמצע כיתה י' וברחתי לצרפת לסבתא שלי.

כשחזרתי לארץ, כתבתי עבודה שלמה על ספר איוב.

זו לא הייתה רק מטלה, אלא הדרך לחזור למסלול, להיכנס ישירות לכיתה יא', באמצע השנה.

מסלול שסיימתי עם בגרות מלאה של 5 יח' בגיאוגרפיה וביולוגיה.

היום אני אמא.

ואני לא מתכוונת לשתוק יותר.

לא על מה שעשו לי.

לא על מה שעושים לאחרים.

אני כותבת כאן כי אני מאמינה שמגיע לנו קול.

גם לי.