השקט שנגמר...

שנים הם בחנו עליי את האכזריות שלהם.

בהתחלה זה בא בתחפושת של דאגה, של “אכפתיות”.

אחר כך זה הפך לטקס של השפלות פומביות, שקרים, לחישות מאחורי הגב.

הם דיברו עליי, עיוותו את האמת שלי.

כשבעצם - הם היו הבעיה כל הזמן הזה.

עכשיו אני רואה אותם בבהירות : אנשים שניזונים מהרס.

שצריכים לשבור אחרים כדי להרגיש חזקים.

שנשבעים שהם “רק רוצים לעזור”, בזמן שהם מנסים בכל דרך להרוס, שוב, ושוב, ושוב..

אבל אני כבר לא מי שהייתי.

אני לא מתנצלת על עצם קיומי.

ראיתי את הרוע מקרוב - ואני עדיין עומדת.

אלה שניסו להמציא לי דמות - יגלו שהם נתנו לי קול.

אלה שהפיצו שקרים – יפגשו את האמת שלי.

ואלה שחשבו שיוכלו למחוק אותי – ילמדו שאני כאן כדי להישאר.

כדי לחשוף.

כדי לתעד.

כדי לשים סוף לשתיקה.

הצדק אולי הולך לאט – אבל הוא כאן עבורי.